ניכוי תגמולי המל"ל מתביעת פיצויים כאשר התגמולים לא יוחדו למעשה הנזיקין

השופט י' אלון:

1.        המערער (והמשיב שכנגד), יליד 22.11.1953, נפגע בתאונת דרכים ביום 20.7.1998 בשעה 15:20, עת נהג בקטנוע אשר היה מבוטח על ידי המשיבות (והמערערות שכנגד). כתוצאה מהתאונה נגרמו למערער שבר מרוסק בירך שמאל, שבר בשליש האמצעי של עצם הבריח משמאל, שבר בעצמות מפרק יד שמאל ופצע שפשוף עמוק בזרוע יד ימין. המערער אושפז למשך 35 ימים לסירוגין ולאחריהם בחופשת מחלה של שלושה חודשים.

           מספר שעות לפני קרות התאונה, התייצב המערער בתחנת המשטרה בראשון לציון, ורישיונו נפסל בצו פסילה מינהלי לתקופה של 30 ימים, עקב עבירת תנועה שביצע יום קודם לכן ב-19.7.98. בצו הפסילה (מיום 20.7.88) נכתב, כי המערער רשאי לנהוג ברכב עד השעה 18:00 של אותו היום.

           המערער תבע את המשיבות בבית המשפט המחוזי בבאר שבע לפיצוי נזקי גופו. המשיבה כפרה בחבותה, וטענה כי בעת התרחשות התאונה היה המערער פסול מנהיגת רכב מנועי. לטענתה, צו הפסילה המינהלי זויף או שונה ע"י המערער, כאשר במקורו נפסל הוא מנהיגה עוד ביום 19.7.98.

           בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' דברת) דחה בפסק דינו את טענתה זו של המשיבה, לאחר שקבע כי טענת הזיוף או השינוי של צו הפסילה המינהלי לא הוכחה על ידה כל עיקר.

           אשר לשיעור הנכות הרפואית שהוסבה למערער כתוצאה מהתאונה, נקבע בפסק הדין כי למערער נכות רפואית משוקללת בשיעור של 40.8% המורכבת מנכות אורתופדית (15% בגין חיבור גרוע בעצם הירך של רגל שמאל, 5% בגין קיצור הרגל, 5% בגין שבר בעצם הבריח, 5% בגין הגבלה בתנועות הכתף ו-5% בגין כאבים פלטפומרליים), נכות פלסטית (5% בגין צלקות ביד וברגל) ונכות נוירופסיכיאטרית (10%). קביעה זו התבססה על חוות דעתם של חמישה מומחים רפואיים שמונו על ידי בית המשפט בתחומים האורטופדי, הפסיכיאטרי, הנוירולוגי, העיניים והאא"ג. עוד קבע בית המשפט, כי הנכות התפקודית של המערער עומדת על שיעור של 35%.

           את בסיס השכר העמיד בית המשפט קמא על שכרו הממוצע של המערער ערב התאונה, בסך 6,339 ש"ח נטו לאחר ניכוי מס. לאור זאת, פסק בית המשפט למערער סך כולל 227,253 ש"ח בגין הפסד השתכרות בעבר, וכן סכום של 318,438 ש"ח בגין הפסד השתכרות בעתיד, מיום פסק-הדין ועד לגיל 67. בית המשפט המחוזי הוסיף ופסק למערער פיצויים בגין עזרת הזולת (15,000 ש"ח לעבר ו-100,000 ש"ח לעתיד), בגין ניידות (125,000 ש"ח), בגין אובדן עזרת המערער בביתו (40,000 ש"ח), בגין הוצאות רפואיות (10,000 ש"ח) ובגין כאב וסבל (82,955 ש"ח). הפיצוי כולו הסתכם ב-918,646 ש"ח.

           בית המשפט הורה לנכות מסכום הפיצוי את תגמולי המוסד לביטוח לאומי בסך 515,899 ש"ח (נכון ליום 23.12.2004) אותם קיבל ויקבל המערער כתוצאה מהתאונה. בסכום זה כלל בית המשפט קמא את מלוא קצבת הניידות (136,916 ש"ח), את מלוא קצבת השירותים המיוחדים (196,126 ש"ח) וכן את תגמולי קצבת הנכות הכללית לאחר שהופחתו ממנה כספים ששולמו למערער בגין נכויות שאינן קשורות לתאונה. נכויות אלה כללו מחלה סרטנית וכן נזקים בתחום הראיה והמערכת הוסטבולרית שמקורם אינם בתאונה ואשר סכומם נקבע בפסק הדין ל-182,852 ש"ח.

           סכום קצבת הנכות הכללית לניכוי נקבע בפסק הדין בהתאם ליחס הנכות שנגרמה לתובע כתוצאה מהתאונה בהתאם לקביעת בית המשפט, מתוך הנכות הכללית שנקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי ובהתאם לביטוח מרכיבי הנכות הכללית כפי שנקבעו על ידו.

2.        כנגד פסק הדין מופנים הערעור והערעור שכנגד. המערער מעלה טענות שונות לעניין אחוזי הנכות שנקבעו ולעניין סכום הפיצוי שנפסק. בין היתר, סבור המערער כי הנכות הרפואית הכוללת גבוהה בפועל מזו שנקבעה, וצריכה לעמוד על 73.63%. לשיטתו, שגה בית המשפט כאשר לא הסיק מחוות דעתו של המומחה בתחום האורטופדי, ד"ר צ'צ'יק, כי מצבו של המערער נכנס בגדר תקנה 47(1)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגע עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: תקנות הביטוח הלאומי), לפיה הנכות בגין אי-התאחות עצם הפמור, כשהגוף נתמך במכשיר אורטופדי, הינה 50%. מוסיף המערער וטוען כי שגה בית המשפט קמא כשלא ייחס גם את הנזק הוסטבולרי לתאונה, ולא קבע כי נותרה בגינו נכות בשיעור 20%.

           עוד טוען המערער כנגד קביעת שיעור הנכות התפקודית ל-35%. לטענתו, לנכות הנוירופסיכיאטרית, אשר נקבעה בהתאם לתקנה 34(ב) לתקנות הביטוח הלאומי, ישנה משמעות תפקודית בשיעור של 10%, משום שהנכות מתבטאת בקשיי הסתגלות חברתית ותפקודית. המערער מוסיף וטוען בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר צ'צ'יק כי ההגבלה בכתף והפגיעה בעצם הבריח הן תפקודיות בעיקרן. מכל מקום, כך המערער, היה על בית המשפט לקבוע כי לאור הצטברות הפגיעות באברי הגוף השונים, יש לקבוע את שיעור נכותו התפקודית ל-100%.

           המערער מלין על הסכום שנפסק עבור ניידות. הערכאה הדיונית הסתמכה, כך נטען, על קביעה שגויה לפיה המערער היה רוכש מכונית אף אלמלא קרות האירוע הנזיקי, אולם מסקנה זו אינה מתיישבת עם העובדה שהמערער השתמש בקטנוע טרם התאונה. כמו כן, נטען כי חישוב הפיצוי בגין ראש נזק זה צריך היה להיעשות על פי שווי רכב בנפח מנוע של 1,600 סמ"ק - כפי שאושר למערער על ידי המוסד לביטוח לאומי - ולא על פי שווי רכב בנפח מנוע של 1,300 סמ"ק.

           אשר לניכוי מלוא גמלת השירותים המיוחדים ומלוא גמלת הניידות שמקבל המערער מהמוסד לביטוח לאומי, טוען המערער כי היה על הערכאה הדיונית לנכות רק את החלקים היחסיים מתוך אותן הגמלאות המשולמות לו בגין נכותו עקב התאונה, כפי שאמנם עשה בית המשפט קמא ביחס לגמלאות קצבת הנכות הכללית.

3.        הערעור שכנגד מופנה כנגד קביעת האחריות וכנגד פסיקת הפיצויים. אשר לחבות, נטען כי שגה בית המשפט בקובעו כי היה למערער רישיון נהיגה תקף במועד התאונה. הפסילה המינהלית נקבעה בעקבות עבירת תנועה של המערער מיום 19.7.98, ולכן לא סביר כי היא הותלתה עד ליום 20.7.98 בשעה 18:00. חשד זה גובר נוכח עברו הפלילי של המערער בעבירות זיוף ושימוש במסמך מזויף.

           אשר לגובה הפיצוי שנפסק, טוענות המשיבות בין השאר, כי שיעור הנכות הרפואית בגין חיבור חלקי של עצם הירך צריך היה להיות בשיעור 10%, וזאת על פי תקנה 47(2)(א) לתקנות הביטוח הלאומי. טענות נוספות הועלו כנגד גובה פסיקת הפיצויים בגין הפגיעה הניורופסיכיאטרית, הפגיעה בעצם הבריח, קיצור הרגל ובגין המגבלה בתנועות הכתף. מוסיפות המשיבות ומשיגות על שיעור הנכות התפקודית שנקבע למערער, ובהתאם, על שומת הפיצוי בראש הנזק של אבדן השתכרות. לטענתן, הוכח כי אין בנכות הרפואית כדי למנוע מהמערער לשוב לעבודתו כסוכן נסיעות - עבודה שהיא משרדית בעיקרה ואינה כרוכה במאמץ פיזי. טענה נוספת שמעלות המשיבות, נוגעת לסכום הפיצוי בגין ניידות. נטען, כי המלצתו של המומחה ד"ר צ'צ'יק כי המערער ישתמש ברכב אוטומטי, הסתמכה על הסברה - שלא הוכחה - כי המערער אינו יכול לדרוך על רגל שמאל. אף אם נזקק המערער לרכב אוטומטי, אין המדובר בהרעת מצב, שכן לשיטתן המערער היה רוכש רכב אוטומטי אלמלא התאונה.

           עמדת המשיבות היא, כי יש לנכות את מלוא תגמולי המוסד לביטוח לאומי שמקבל המערער בגין נכותו הכללית, הואיל וגמלת הנכות הכללית שולמה למערער רק לאחר התאונה וכתוצאה ממנה. לחלופין, נטען כי צדק בית המשפט קמא בקובעו כי יש לנכות את הסכום היחסי מהתגמולים ששולמו בגין הנכות הקשורה לתאונה, ובכך שחישב את סך הניכוי בהסתמך על שיעור הנכויות שנקבעו על ידי המוסד לביטוח לאומי.

דיון

4.        המשיבות משיגות כאמור על דחיית טענותיהן לעניין תוקף רישיון הנהיגה של המערער בעת התאונה. מסקנת בית המשפט קמא לעניין זה מתבססת על ממצאי העובדה והראיות שהובאו בפניו, ועל כך שהמשיבות לא עמדו כל עיקר בנטל הראיה שהיה מוטל עליהן להוכחת טענתם זו בדבר זיוף טופס צו הפסילה המינהלי. קביעותיו אלה של בית המשפט קמא מבוססות כדבעי, ולא מצאנו מקום או עילה להתערב בהן.

           זוהי מסקנתנו גם לעניין טענותיהם ההדדיות של הצדדים לעניין שיעורי הנכות הרפואית והתפקודית כפי שנקבעו בפסק הדין. הנכות הרפואית המשוקללת נקבעה בהסתמך על חוות הדעת של המומחים הרפואיים שמינה בית המשפט ועל עדויותיהם המפורטות בחקירותיהם הנגדיות.